אריסטו – על שינה וערות
דעתו של אריסטו על השינה
תעלומת השינה העסיקה גם את דעתו של אריסטו, הפילוסוף והמלומד הדגול. לרשותו לא עמדו כלי מחקר כשלנו. אבל מסקנות התצפיות שלו מעניינות גם כיום.
ההתיחסות כאן למסה שכתב אריסטו בשנת 350 לפני הספירה.
שם החיבור – “על שינה ואי שינה” – On Sleep and Sleeplessness.
התמצית כאן מבוססת על התרגום לאנגלית שהקישור אליו מובא בסוף הדף.
למעשה, השאלות שאריסטו מעלה, נשאלות גם היום על ידי החוקרים.
כמו למשל, האם השינה היא תופעה גופנית או רוחנית.
אריסטו ההוגה הנערץ
שינה כמקרה פרטי של ערות
הפכים כאלה הם בריאות וחולי, יופי וכיעור, כוח וחולשה, ראיה ועיוורון.
באותה צורה, האדם הער בעל תפיסה חושית שהיא גם הבסיס לזהותו בשינה.
שינה וערות כצמד שחייב לפעול ביחד
הערות מבוססת על תפיסה חושית של בעל החיים.
אבל פעילות ממושכת של הגוף תגרום לשחיקה של יכולת התפיסה החושית.
כאן מקומה של השינה למנוע מצב של עודף ערות שיכול לגרום למחלה.
באותה מידה, נזקקת השינה ליכולת תפיסה חושית כדי לחזור למצב ערות.
היכולת לחזור למצב ערות מונעת מצב של שינה תמידית שהיא מנוגדת לטבע של קיום.
מטרת השינה היא שימור בעלי החיים
הנחת היסוד היא שהטבע פועל למטרה סופית טובה.
אצל בעלי חיים המצב הסופי הנעלה ביותר הוא יכולת התפיסה החושית והחשיבה.
היכולות האלה בשיאן בזמן ערות ולכן זהו המצב הסופי הנעלה אצל בעלי החיים.
השינה חיונית לקיום משום שהיא מאפשרת את ההפסקה הדרושה לקיום התנועה בערות.
לתפיסה החושית וליכולת התנועה מרכז אחד בגוף
לטענת אריסטו המקור לתפיסה החושית והתנועה נמצא בין הראש והקיבה.
אצל בעלי דם חם המרכז הראשוני הוא הלב והרי לכל בעלי הדם החם יש לב.
כאן גם נקודת המוקד של הנשימה וגם של תהליך הקרור ושימור החום.
והרי לטענת אריסטו התנועה והתפיסה החושית הם בבסיס השינה והערות.
לפיכך, גם השינה והערות קשורים בהכרח לאותו מוקד – הלב.
הקשר של שינה וערות לתהליך התזונה ופעולת הלב
בבעלי דם חם, המזון עובר תהליך אידוי, הופך לדם וזורם אל הלב.
תהליך האידוי של המזון יוצר זרימה חמה טבעית כלפי מעלה, מן הלב אל הראש.
בנקודה העליונה הזרם הזה מתקרר וזורם מטה.
החומר הרב החם שזורם כלפי מעלה מכביד על האדם וגורם לו לישנוניות.
כך פועל גם יין שכמו המאכלים, מגיע לראש וגורם להרגשת כבדות ונמנום.
אם כן, תהליך השינה הוא תוצאה של קרור האידוי בחלקים העליונים
בתצפיותיו מצא אריסטו שבזמן השינה הראש קר יותר מחלקי הגוף התחתונים.
הוא מסביר זאת בתהליך האידוי החם של המזון בקיבה והקרור של הדם בראש.
בני האדם מתעוררים מן השינה עם השלמת תהליך העיכול.
בסוף התהליך נשאר בראש הדם הנקי ביותר והפחות נקי באיברים התחתונים.
השינה כתוצאה וכסיבה קיומית
השינה נגרמת כתוצאה מהרדמת המוח בתהליך תנועת מסת הדם אל הראש וחזרה.
בבעלי החיים המוח הוא האיבר בעל התיפקוד ברמה הגבוהה ביותר.
תהליך השינה מספק למוח את התזונה שתאפשר את תיפקודו בערות.
תיפקוד המוח מאפשר את התנועתיות שמאפשרת את קיומו של בעל החיים.
לסיכום, יש לזכור שהמאמר הזה נכתב לפני 2570 ובמגבלות הידע של אז.
יחד עם זאת, גם מחקרים עדכניים מוכיחים את חשיבות השינה לתיפקוד המוחי.
ניתן לקרוא תירגום של המקור לאנגלית בקישור הבא:
Beare, J. I., On Sleep and Sleeplessness – By Aristotle, The University of Adelaide Library
השאר תגובה
מאמרים קשורים
השינה והחלומות כוכבים של תרבויות
השינה נוכחת כאורחת של כבוד בכל מסגרת חברתית ותרבותית הנוכחות הדומיננטית והמיסתורית של השינה בחיי האנושות היו בסיס לשפע דימויים
מדוע אנחנו ישנים ?
החידה הגדולה – מה מקור השינה דורות של חוקרים עוסקים בחקר תופעת השינה. המחקרים הולידו תיאוריות מענינות אבל לא תשובות
מושג השינה בתנ”ך
השאר תגובה השאר תגובה
