פניה הרבות של השינה בתנ”ך

ההתחלה

שינה בגן עדן – אחרי ניתוח קטן

וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן  ( בראשית פרק ב, כא )

כאן יש כבר הבחנה בין סוגי השינה העיקריים :

1. השינה –  הרגילה, היום יומית של בני האדם ובסופה קמים לעיסוקי היום.
2. והתרדמה – העמוקה יותר והמוכרת לנו בעיקר כתרדמת חורף אצל בעלי חיים.
3. מאותו משקל – המצב הקשה יותר – התרדמת, ( coma ) שהיא מצב רפואי של שקיעה עמוקה ועם קושי להתעורר.

במקרה של האדם, האל נזקק לתרדמה שבסופה העיר אותו כדי שיוכל להתפעל מזוגתו הטריה.

אברהם מיתנסה בתרדמה קשה ומפחידה עם ההתגלות של האל לפניו. התרדמה נופלת עליו והיא מלווה בתחושת אימה וחושך :

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה  עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו ( בראשית פרק טו, יב )

4. תרדמה עמוקה מסוג שונה – תרדמת האל – מסייעת בידי דוד בפשיטה על מחנה צבאו של שאול :

וַיִּקַּח דָּוִד אֶת-הַחֲנִית וְאֶת-צַפַּחַת הַמַּיִם, מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל, וַיֵּלְכוּ, לָהֶם; וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ, כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים–כִּי תַּרְדֵּמַת יְהוָה, נָפְלָה עֲלֵיהֶם ( בראשית פרק טו, יב )

5. רמה נוספת של שינה מוזכרת מאוחר יותר – התנומה, השינה הקלה.

התנומה מופיעה בהתיחסות לאל שנמצא תמיד על משמרתו ולא ישן ואפילו לא מנמנם :

הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן   שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל ( תהלים קכא, ד )

6. השינה הקלה, הלא שקטה מתוארת כחלקה של האוהבת שליבה ער

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר ( שיר השירים ה, ב )

אזהרות

גם בתנ”ך שינה תענוג – אבל בבקשה, לא הרבה

בתהליך הבריאה, השינה מוזכרת לראשונה כאשר האל מרדים את האדם הראשון על מנת להוציא ממנו צלע ולברוא את חוה.

הכתובים מזהירים רבות מפני התמכרות לשינה או אפילו לתנומה. שינה רבה מדי תביא עמה פגעים רבים , לעומת הברכה בערות פעלתנית.

עַד-מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב;    מָתַי, תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ.

מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת;    מְעַט, חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.

וּבָא-כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ;    וּמַחְסֹרְךָ, כְּאִישׁ מָגֵן. ( משלי ו, ט-יא )

האזהרה כאן מפורטת מאד ולא משאירה מקום לספק : אין לשכב בחיבוק ידיים, מה שיביא לתנומה, שתוביל לשינה.

הנושא כנראה חשוב והאזהרה חוזרת בפרק נוסף, בצורה תמציתית וברורה :

אַל־תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן־תִּוָּרֵשׁ, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע־לָחֶם: (משלי פרק כ, יג)

שינה יתרה תגרום להתרוששות, לעומת ערנות שברכה בצידה.

———–

דימוי קשה – שינה ומוות

השינה בתנ”ך בהיבט טרגי – בהקשרים של מוות

הדימוי של המוות לשינה חוזר בגרסאות שונות.

איוב מבכה את חולשתו של האדם ההולך לישון ונתון לחסדי שמים אם יקום בבוקר או רק באחרית הימים :

וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא־יָקוּם עַד־בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא־יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם ( איוב פרק יד, יב )

דוד המלך פונה בשירתו בתחינה לאל שיאיר עיניו ויעזור לו במאבקיו, אחרת הוא עלול להירדם שינה של מוות :

הַבִּיטָה עֲנֵנִי, יְהוָה אֱלֹהָי;    הָאִירָה עֵינַי, פֶּן-אִישַׁן הַמָּוֶת ( תהלים פרק יג, ד )

ירמיהו בנבואתו על בבל, מצהיר שהאל יבוא איתם חשבון ויגרום להם למצב של שכרון חושים וישנו שנת עולם שממנה כמובן לא יקיצו :

כִּי בָא עָלֶיהָ עַל-בָּבֶל, ..  כִּי אֵל גְּמֻלוֹת יְהוָה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.

וְהִשְׁכַּרְתִּי שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ, וְגִבּוֹרֶיהָ,  וְיָשְׁנוּ שְׁנַת-עוֹלָם,  וְלֹא יָקִיצוּ:  נְאֻם-הַמֶּלֶךְ–יְהוָה צְבָאוֹת, שְׁמוֹ ( ירמיהו פרק נא, פסוקים נו, נז )

דניאל מתנבא על המתים העתידים להתעורר באחרית הימים, שהוא מגדירם כישני עפר. מותם לא סופי ורבים מהם יתעוררו באחרית הימים. המענין הוא שגם הרשעים יתעוררו , אבל יהיו נידונים לחיים של חרפה ובזיון :

וְרַבִּים,  מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר   יָקִיצוּ; אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם ( דניאל פרק יב, ב )

————-

סייסטה בתנ”ך

בכל זאת – שינה בצהריים תענוג

בהתחשב במזג האויר החם בארץ הקודש, אולי לא צריך להתפלא שנהוג היה לנוח בצהריים. אולי תנומה קלה ואולי יותר, מה שעורר את כעסם של המזהירים מפני שינה יתרה .

אנשיו של איש בשת, בנו של שאול, הבאים אל ביתו בצהרי היום, מוצאים אותו נח את מנוחת הצהריים :

וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי, רֵכָב וּבַעֲנָה, וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם, אֶל-בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת; וְהוּא שֹׁכֵב, אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם ( שמואל ב פרק ד פסוק ה )

—————-

 להמשך קריאה על חלקה של השינה בהיסטוריה

מקורות עזר מענינים

סנונית-מאגר ספרות הקודש

אתר מכון ממרא

אתר אוצר התורה

אתר ויקישיבה